בנק אגוד סניף אשדוד נ' צמז"ח עולם הספוט בע"מ ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו היא בבקשה למתן רשות להתגונן [ להלן: "הבקשה" ] שהוגשה על ידי החברה הנתבעת מס' 1 [ להלן:"החברה" ] ושני יחידים, נתבעים 2, 3 [ להלן: "חיים" ו "זאב" בהתאמה ] כנגד תביעת הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" בגין חוב של החברה לבנק.

חיים וזאב נתבעו כערבים לחוב החברה, שאין עליו מחלוקת מבחינת סכומו ודרך היווצרותו.

חיים נתבע על פי כתב "ערבות מתמדת מוגבלת בסכום", נספח ד'1 לכתב התביעה, בסכום של -.500,000 ₪ [ קרן ]; זאב נתבע על כפי כתב "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום", נספח ד'3 לכתב התביעה.

אין לזאב טענות של ממש כנגד ערבותו, למעט, כך לגישתו, שמאחר והבנק "הרס" את עסקי החברה, בטלה הערבות, כמו גם ערבותו של חיים [ סעיף 68 לתצהירו של זאב, התומך בבקשה ].

איני צריך לדון במשמעותה של טענה, מעט מוזרה, זו, שכן לטעמי הופרכה הטענה לפיה הבנק "הרס" את עסקי החברה, כפי שיובהר להלן.

לחיים מספר טענות כנד חיובו על פי כתב ערבותו, שכולן הוכחו כבלתי נכונות, שלא לומר שקריות.

ראשית נטען על ידי חיים [ סעיפים 8 עד 11 לתצהירו ] שהוא לא היה בעל עניין בחברה; לא מנהל ,לא בעל מניות וכו' ורק עם הגשת התביעה נודע לו לפתע שהוא רשום כדירקטור בחברה אצל רשם החברות והוא אינו יודע כיצד ועל ידי מי נרשם כך.

בחקירתו הנגדית, הודה שהוא חתום על שני הפרוטוקולים של החברה, במ/2 ו במ/3, המאושרים על ידי עורך הדין של החברה [ ראה לעניין זה עדות זאב בעמ' 1 לפרוטוקול שורות 12, 13 ].

בשני פרוטוקולים אלה, נקבע מעמדו של חיים כדירקטור בחברה, בישיבות בהן היה נוכח ועל פרוטוקול הישיבות הוא חתם.

בסעיפים 21 עד 39 לתצהירו מספר חיים סיפור ארוך על נסיבות החתמתו על ערבותו כביכול, לתקופה קצרה, עד אשר ייפרע חוב שהייתה האגודה למען החייל חייבת לחברה, בגובה סכום הערבות, וכי לאחרי פירעון החוב לחברה והכנסת הכספים לחשבון הבנק, הופטר מערבותו כפי שהוסכם על כך מראש.

מאידך, הוברר שחיים חתום על מסמך, מוצג במ/4, בו הוא מאשר דברים הפוכים לחלוטין, קרי הוא מאשר לבנק שערבותו אינה קשורה לחוב ספציפי מיוחד כזה או אחר ובאה להבטיח את כל חובות החברה לבנק.

אין ממש על כן בטענותיו הפרטניות של חיים.

יש לכאורה ממש בחשד לפיו חיים חתם ביודעין על תצהיר כוזב, עבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר לפי סעיף 239 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [ להלן: "חוק העונשין" ] ועניינו יועבר על כן על ידי לחקירת המשטרה.

בכך מסתיימת פרשת הגנתו הנטענת הפרטנית של חיים.

לזאב טענות הנוגעות ליחסי הבנק והחברה; ככל שניתן להבין מתצהירו הארוך, ביום מסוים הוגבל חשבונה של החברה ולאחר מכן לא יכולה הייתה החברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי ספקיה וכך גרם הבנק להרס עסקיה, עניין המקנה לה זכות תביעה וקיזוז בסכומים העולים על גובה החוב לבנק

זאב ו/או בא כוחו ראויים לשבח מיוחד על כך שהצליחו לערפל ולסרבל טענה לפיה הבנק הגביל את חשבון החברה ללא הצדק סביר על פני 49 סעיפי תצהיר הכתובים בצפיפות ובאות בפונט קטן [ ועניין זה הוא כנראה סוג של trend אצל הנתבעים ו/או בא כוחם כפי שיובהר להלן ] וכל זאת מבלי שניתן להבין מה הייתה הסיבה להגבלת חשבון הבנק ומה נעשה על ידי הנתבעים בעקבות כך.

ברור הוא שהנתבעים לא הגישו כל בקשה לבית המשפט בעניין הגבלת השיקים לפי הוראות חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 [ להלן: "חוק השיקים" ]; בכך למעשה נחרץ גורל הטענות בדבר הגבלת השיקים ה"בלתי ראויה" לכאורה ו"הרס" עסקי החברה בעקבותיה שכן לא ניתן להעלות עניין זה בשלב זה ובפני פורום משפטי זה.

מקום שהמחוקק קבע טריבונל או דרך לבירור סכסוך או הגשת ערעור, אין דרך אחרת להביא עניין זה לבית המשפט [ ע"א 175/77 מדינת ישראל נ. בדיע ראמדאן, פד"י לב2 עמ' 673; ע"א 306/78 פרומה קרוליק נ. עזבון המנוח פנחס ואח', פד"י לג1 עמ' 496; ע"א 367/85 מדינת ישראל ואח' נ. יהונתן קיטאי, פד"י מא3 עמ' 398; ע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ. י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח', פד"י נד4 עמ' 481 ].

סעיף 10(א) לחוק השיקים קבע את הדרך ואת הפורום אשר ידון בגריעת שיק ממניין השיקים שלא נפרעו ואשר בגינם הוגבל החשבון ולא ניתן לפתוח עניין זה בשלב זה.